Self Psychology and Buddhism
מבוא
מקצוע הפסיכותרפיה הינו מקצוע מורכב ומרתק, והיכולת להשקיע השקעה יומיומית בחיפוש האפשרות להיטיב את מצבו של הזולת, היא זכות גדולה: השילוב שבין דיסציפלינה מקצועית פרקטית, אשר נובעת מתוך ערכיות עמוקה ואמונה לבין הזכות לעשייה ערכית חיפוש שכזה הוא בלתי פוסק ואינסופי, שכן לעולם לא ניתן להגיע לתשובה אחת שהיא נכונה תמיד.
לפיכך מתמשך לו המסע שנים רבות וארוכות, הרבה מעבר לשנות ההכשרה הפורמלית ומוביל למחוזות רחוקים כל כך, שספק רב אילו היינו, ציבור המטפלים, מגיעים אליהם אלמלא אותה בחירה מקצועית שעשינו בזמן כלשהו, אי שם בתוך רצף הקיום המיקרי לכאורה, אשר בדיעבד מגדיר את הוויתנו ואת עצמיותנו.
בשנים האחרונות, כחלק ממגמת ההשתנות של התרבות המערבית בכלל ושל התרבות הפסיכואנליטית בפרט, הולך וגדל מספרם של הפסיכותרפיסטים אשר למדו והתמחו באוריינטציה פסיכואנליטית דינמית, ובמסגרת מסע החיפוש האישי והמקצועי שלהם נפתחו לגישות מזרחיות בתחום בריאות הנפש, בין אם מטעמי עניין וסקרנות אישית גרידא, ובין אם לצורך הרחבת היכולת הטיפולית.
עבורי, המפגש המשמעותי והמכונן עם פסיכולוגיית העצמי כמחשבה מגשרת בין פסיכותרפיה מערבית והוויה מזרחית, החל דרך תחושה מסויימת של אי נחת מקצועית שהתחלתי לחוש לאחר מספר לא מועט של שנות עבודה כפסיכותרפיסטית פסיכואנליטית. במקביל ולכאורה ללא כל קשר, מצאתי עצמי מתעניינת לא מעט בתחומים שנחשבו בעיני לאיזוטריים ומיסטיים ולא העליתי על דעתי שיוכלו להפוך יום אחד עבורי מתחביב אישי לדיסציפלינה טיפולית סדורה ושיטתית. פסיכולוגיית העצמי, היוותה עבורי גשר תיאורטי נוח ואמיתי בין שני תחומי עניין אלה.
לימודי פסיכותרפיה ולימודי בודהיזם- שילוב אפשרי?
השילוב בין הגישות הפסיכואנליטיות אשר מהוות את עיקר הלימוד בתוכניות ההכשרה האקדמית בפסיכותרפיה כיום, לבין התפיסות המזרחיות ובמרכזן בודהיזם, אינו פשוט כלל ועיקר, בשל הבדל עקרוני בין הפילוסופיה המזרחית והמערבית, אותו אנסה לפרוש בהמשך.
בשל כך קורה לעיתים, שפסיכותרפיסטים אשר למדו והוכשרו בבתי הספר לפסיכותרפיה ומטפלים שנים רבות בגישה פסיכואנליטית, שמחים לגלות באחד מנתיבי החיפוש שלהם את חוכמת המזרח ואת מחשבת בודהיזם, אך מוצאים עצמם כעבור פרק זמן של לימוד ותירגול שיטתי, במבוכה מסויימת, שלא לאמר אי נחת של ממש, בשל הצורך "לבחור" כביכול בין שתי דיסציפלינות שונות, אשר על פניו לפחות, הינן כאלה המצויות בסתירה זו לזו.
במצב כזה של בחירה כפוייה לכאורה, הקל ביותר עבור פסיכותרפיסטים מערביים, הוא להוסיף ולדבוק בדיסציפלינה הפסיכואנליטית, זו אשר נתמכת היטב על ידי המילייה המקצועי הפורמלי של הפסיכולוגים הקלינים והפסיכותרפיסטים.
הדיסציפלינה האחרת, "המזרחית", דהיינו לימודים שיטתיים של מחשבת הבודהיזם, עדיין אינה מקובלת דייה בקרב הממסד האקדמי והפסיכולוגי בארץ: למרות שרבים וטובים מקרב אנשי המקצוע שלנו עוסקים בהוראה ולימוד שיטתי של המחשבה הבודהיסטית במשך שנים רבות, ולמרות שקיימים בתי ספר פרטיים מצויינים להוראת בודהיזם ותרפיה בודהיסטית , למיטב ידיעתי אין עדיין תוכנית הכשרה אקדמית פורמלית המשלבת לימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית ולימודי בודהיזם.
העדר מסגרות פורמליות כאלה בתוך האקדמיה, מותיר פעמים רבות את המטפל המחפש דרך לאחוז במחשבת המזרח, בסוג של בדידות מקצועית, המקשה עליו להתמודד עם הסתירה הרעיונית המתקיימת בנקודות מסויימות בין שתי הדיסציפלינות, סתירה שהיא לעיתים זמנית וחולפת, אך בחלקה האחר היא אמיתית ואינהרנטית ומצריכה הכרעה של ממש לכאן או לכאן. קושי זה מביא פעמים רבות לכך ש"המזרח" נשאר בתוך הווי הסדנאות והרטריטים ואינן משכיל למצוא דרכו להווית העשייה הטיפולית היומיומית.
כמי שחווה במשך שנים את החיפוש המתמשך הזה לצידם של חברים יקרים לדרך, אני מאמינה שלמרות שהולדתם המיקרית של הדברים שאני מביאה כאן מצוייה במסע המקצועי והאישי שלי, הרי שהוא משקף במידה רבה תהליך רחב מאד של חיפוש דרך אליו כולנו שותפים באופן זה או אחר.
הנגיעה בחוכמת המזרח הינה בעיני רק ביטוי אחד של השאיפה המתמדת שלנו להרחיב את גבולות ההבנה הפסיכולוגית, בין היתר על ידי האפשרות לחרוג מנקודת ההתבוננות בפרט כיחידה פסיכולוגית בפני עצמה, לעבר התבוננות רחבה יותר בהווית העולם, אשר היחיד כלול בתוכה.
אני רואה את המפגש עם חוכמת המזרח ואת החיפוש אחרי דרכים למזג אותה לתוך הפסיכותרפיה המוכרת , כתחנה אחת בנתיב ההתפתחות המפותל כמטפלים וכבני אדם.
במסגרת המסע המקצועי והאנושי הזה, אנו לעולם ממשיכים לתור אחרי עוד ועוד דרכים להבין ולהתקרב ככל האפשר לאותה מהות חיונית ביותר, גם אם לפעמים היא ערטילאית וקשה להמשגה:
זו המהות אשר נוכחותה מאפשרת בריאות והמשכיות החיים, והעדרה גורם סבל גופני ונפשי.
בבואי להציע את פסיכולוגיית העצמי כקרקע תיאורטית פורייה בתוכה יכולים שורשי הפסיכואנליזה המערבית להצמיח ענפים מזרחיים לתפארת, אין בי כמובן יומרה להחזיק אמת כלשהי, אלא אך ורק לנסות ולשתף אתכם בנקודת מבטי הסובייקטיבית, ולהציע לכם את הדברים לבדיקה יסודית ולהמשך מחשבה ודיון מעמיק.
כפי שקורה פעמים רבות, ההבנה באשר למקורותיה של אי הנחת שהתניעה עבורי את החיפוש הזה, הגיעה רק בדיעבד. רק לאחר היציאה לדרך חדשה, לאחר הנכונות לוותר על עמדה בטוחה למדיי של ידע רב שנרכש, ועל אשליית הביטחון הנרקיסיסטי של היות זו שיודעת.
אם ניתן להביע תקווה, הייתי מאחלת שלמרות האקדמיות הבלתי נמנעת של חלק מהדברים שיאמרו כאן, יעלה בידם שלא ליגע את הראש אלא לפלס דרכם אליכם כסיפור מעשייה מרתקת הנקרא טרם שינה, כזה המרגיע את המחשבה, ומאפשר לנפש להרפות לרגע מהכיווצים שצרכי הקיום היומיומי מכווצים בה.
סיפור המבקש לשחרר מעט את האחיזה המתמדת שאנו אוחזים בעצמנו, לא תמיד בטובתנו. ואם אפשר, אז אולי לנסות את הצעתו של ביון, פסיכאנלטיקאי מערבי החושב במזרחית, לקרוא (בנחת) ללא זיכרון, ללא ציפיה מוקדמת וללא מאמץ להבין.
