מאמר זה מתייחס לשאלות שכיחות בנושאי טיפול פסיכולוגי, פנייה לטיפול ובחירת מטפל מתאים.
על טיפול פסיכולוגי
טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) נועד לתת מענה למגוון רחב מאד של קשיים ומצוקות נפשיות, והוא שם כללי לשיטות שונות של התערבות מקצועית המבוצעת על ידי אנשי מקצוע מוסמכים אשר עברו תהליך של למידה והכשרה תחת פיקוח פורמלי, לרוב של משרד הבריאות.
טיפול פסיכולוגי - הסמכה
ראשית יש לציין כי תחום העזרה הנפשית נמצא בשנים האחרונות בתהליכי שינוי, וישנה צמיחה של מקצועות חדשים כמו אימון (קאוצ'ינג) למשל, או אבחון ויעוץ נפשי/רוחני בשיטות שונות כמו גרפולוגיה, נומרולוגיה, כירולוגיה ועוד. כל אלה מציעים עזרה נפשית מבלי להיות כלולים בתוך המקצועות המורשים על פי חוק להציע טיפול פסיכולוגי כהגדרתו הפורמלית.
תהליך זה של צמיחת מקצועות חדשים בתחום היעוץ הנפשי ובריאות הנפש הינו בעיקרון מבורך, מפני שהוא יוצר מיגוון רב של אפשרויות לעזרה נפשית, המתאימות באופן מדוייק יותר לצרכים הספציפיים של הפונה. בנוסף, מצב של ריבוי הצע, עשוי להגביר את התחרות ובסופו של דבר מעודד את ההתמקצעות, כל זאת לרווחת הצרכן. עם זאת, לפי שעה ריבוי המקצועות הסמי- טיפוליים, אשר אינם מצויים תחת פיקוח פורמלי של משרד הבריאות או משרד מורשה אחר, יוצר לעיתים בלבול ועלול להיות מטעה.
לפיכך,חשוב להכיר את ההגדרות הפורמליות אל טיפול פסיכולוגי ואת הגדרת המטפלים המורשים לעסוק בו על פי חוק, אשר הכשרתם והסמכתם לעסוק בפסיכותרפיה ניתנת לפיקוח לפי קריטריונים ברורים ומוגדרים מראש.
טיפול פסיכולוגי - הרשאה פורמאלית
אנשי המקצוע המורשים כיום לטפל טיפול פסיכולוגי, כהגדרתו הפורמלית, הינם פסיכולוגים קלינים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים שעברו הכשרה מתאימה בפסיכותרפיה. בנוסף, קיימת מומחיויות פורמליות נוספות בתחום הפסיכולוגיה המיועדות לטיפול באוכלוסיות ספציפיות כמו פסיכולוגיה חינוכית, שיקומית, התפתחותית, תעסוקתית ועוד. בשנים האחרונות מתווספים למקצועות של טיפול פסיכולוגי לסוגיו גם מקצועות הטיפול בהבעה (טיפול באמנויות, מוזיקה , תנועה וכו'), בהם עוברים תהליך ממושך של הכשרה מקיפה ועומדים בדרישות פורמליות המאפשרת להם לעסוק בתחום טיפול פסיכולוגי בשיטות יחודיות אלה.
תהליך ההכשרה והלמידה של איש מקצוע המוסמך לעסוק בתחום טיפול פסיכולוגיכהגדרתו על פי חוק, הינו ארוך ומצריך שנות לימוד אקדמי רבות, שאחריהן נדרש תהליך של התמחות תחת פיקוח פורמלי האורך אף הוא מספר שנים. בסיכום כולל מדובר בתהליך של כ- 10 שנות הכשרה מקצועית.
בבחירת טיפול פסיכולוגי, חשוב אם כן לוודא שהמטפל משתייך לקבוצת אנשי המקצוע המוסמכים לעסוק בכך, דהיינו אשר עברו את תהליך הלמידה וההכשרה הפורמלי המקובל בארץ והם רשומים בפנקס בעלי הרשיון של משרד הבריאות לפי סיווגם המקצועי הספציפי.
סוגי טיפול פסיכולוגי
השלב הבא בפנייה אל טיפול פסיכולוגי, הינו הגדרה מדוייקת ככל האפשר של הצורך הנפשי לשמו נעשית הפנייה, ורצוי לקבל מושג כללי לגבי שיטות של טיפול פסיכולוגי הקיימות כיום, ואשר ניתן לחלקן, בחלוקה כללית ולפיכך גם שטחית משהו, לשתי קבוצות עיקריות-
- טיפולים המיועדים לטפל בסיפמטום, דהיינו מכוונים ישירות להפחתת ההתנהגות/המחשבה/ הרגש הגורמים לסבל נפשי. טיפולים אלה הם פעמים רבות קצרי טווח יחסית, ומתאימים במיוחד למצבי חרדה, טראומה, פוביות, ומצבים בהם בהם הפנייה לטיפול נעשית בסמוך לארוע טראומטי. בין הטיפולים המכוונים לסימפטום ידועה בעיקר שיטת CBT, (ראשי תיבות של תרפיה קוגניטיבית התנהגותית), המיועדת להפחתת הקיבעון של דפוסי חשיבה והתנהגות בעייתיים, המביאים עימם סבל נפשי רב.
- הסוג השני של טיפולים פסיכולוגיים הינם אלה המיועדים לאבחן ולטפל במבנה הנפשי שעליו צמח הסימפטום, אשר יכול להיות חריף ועכשוי, או מתמשך לאורך זמן רב. טיפול מסוג זה, הקרוי לעיתים קרובות גם טיפול "פסיכודינמי", הוא תהליך של הכרות יסודית של האדם עם איכויותיו הנפשיות הספציפיות ועם מורכבויות המפגש שלו עם הסביבה, והאופן בו יצרו מפגשים אלה בסופו של דבר את הסימפטום/גורם הסבל הנפשי בו מבקשים לטפל.טיפול פסיכודינמי מבקש להשיב לאדם את האיזון שהופר במהלך חייו בשל נסיבות חיים כאלה ואחרות שנתנו אותותיהם במבנהו הנפשי והביאו לפרוץ הסימפטום.
המילה "סימפטום" היא מילה שהושאלה לשדה טיפול פסיכולוגי מתחום הרפואה הכללית. הראשון שהשתמש בה כדי לתאר סבל נפשי היה זיגמונד פרוייד, לפני למעלה מ100 שנה, כאשר הגה לראשונה את התיאוריה הפסיכואנליטית, המשמשת עד היום בסיס ומוצא לכל שיטות טיפול פסיכולוגי הקיימות. לפי מחשבה זו, הסימפטום הינו ביטוי חיצוני לבעייה נפשית פנימית, בדומה לעליית חום גוף המשמשת איתות לשיבוש כלשהו שחל במערכת הגופנית. חום הגוף הגבוה גורם אמנם סבל, אך הוא אינו הבעיה אלא רק המופע החיצוני שלה. גם הכאב הפיזי אינו "הבעיה" אלא הסיפטום, ותפקידו להתריע בפני האדם על שיבוש כלשהו חל במערכת הגופנית. על פי החשיבה הפסיכואנליטית עליה מבוססת כל הפסיכולוגיה המודרנית, גם הכאב הנפשי אינו אלא סיפטום שתפקידו להתריע על שיבוש, כרוני או אקוטי, שחל במערכת הנפשית.
מאז טבע פרוייד את מושג הסיפטום הנפשי עבר מושג זה גלגולים רבים וזכה להתייחסויות רבות ומשתנות, ואם בעבר נחשב הטיפול בסיפטום ל"שטחי" ולעיתים אף מסוכן, מאחר ואינו מטפל "בבעיה עצמה", אלא רק "בבפני השטח" שלה, ולפיכך עלול להוליד החמרה או תחלופת סימפטומים, היום משתנה החשיבה ושוב אין דיכוטומיה גדולה כל כך בין טיפול בסיפטום לטיפול במבנה הנפשי שהוליד אותו. לפסיכולוגיית העצמי יש תרומה גדולה, גם אם לא תמיד מוכרות וידועה, לריכוך ההבדל בין שתי הגישות. אך על כך, בהמשך.
בחירת פסיכולוג והפגישה הראשונה
טיפול פסיכולוגי (בעיקר טייפול פסיכודינמי), הינו תהליך המבוסס במידה רבה מאד על איכות הקשר הנוצר בין המטפל למטופל ועל יכולתו של המטפל להבין הבנה אמפתית ומדוייקת את נפשו של המטופל. זה נכון לגבי כל סוגי הטיפולים הפסיכודינמיים ,ובעיקר בטיפולים שהם באוריינטציה של פסיכולוגיית העצמי. לפיכך רצוי להקדיש זמן וסבלנות לתהליך החיפוש של מטפל מתאים:
כדאי לשאול מכרים שמקורבים לאנשי מקצוע או בעלי ניסיון בטיפול פסיכולוגי, ולנסות לקבל המלצה על מטפלים שלהערכתם עשויים להיות מתאימים.
אם אין המלצה אחת ברורה ומובהקת, אפשר וכדאי ליצור קשר טלפוני עם שניים שלושה מטפלים, לברר שעות, עלויות וכו', ולחשוב להקדיש תשומת לב גם לשיחת הטלפון הזו- אפילו שיחה טלפונית פורמלית וקצרה, עשוייה לעזור לקבל החלטה מתאימה - יש הרבה תחושות שעולות בנו למשמע קולו של אדם, והן עשויות להיות רלוונטיות לשאלת ההתאמה האישית.
אפשר לקבוע פגישה עם מי שנשמע הכי מתאים, מבחינת מאפיינים פורמליים (מיקום, עלות וכו'), אך גם ובעיקר לפי התחושה והאינטואיציה, שאין לזלזל בהן כלל כשמדובר בבחירת אדם שיהפוך למישהו חשוב ומשמעותי בחייך.
במהלך הפגישה הראשונה עם המטפל, כדאי לנסות לדבר באופן פתוח ככל האפשר, ולמרות ההתרגשות הבלתי נמנעת של פגישה ראשונה כזו, לזכור לשים לב גם לדברי המטפל ותגובותיו.
אין לצפות שפגישה ראשונה תהיה מלווה ב"תגלית" או "שינוי משמעותי", למרות שלעיתים זה בהחלט יכול לקרות. יש להתייחס אליה כאל בדיקה של מידת ההתאמה העתידית שיכולה (או לא יכולה) להווצר ביניכם.
בסיום הפגישה כדאי לשאול את עצמך:
האם הצלחתי להרגיש מספיק בנוח עם חשיפת דברים אישיים?
(יחסית לעצמך כמובן, במצבים אחרים, כי ברור שתמיד תהיה גם מבוכה וחוסר נוחות התחלתית) וחשוב לא פחות- האם המטפל הצליח להבין את מצוקתי? האם הרגשתי שהוא באמת מבין, מקשיב, מתעניין?
אם התשובה היא לא, אין זה אומר שהמטפל הוא "לא טוב", אך זה אומר שאין מספיק התאמה, או לחילופין שהפגישה הראשונה, כמו שקורה לעיתים, היתה לא ככ מוצלחת וכדאי לנסות עוד פגישה אחת. אם ההרגשה דומה גם בפגישה השנייה, אזי כדאי לנסות להפגש עם מטפל אחר ולראות האם התחושה טובה יותר.
כדאי לא למהר, למרות המצוקה, ולהקדיש מחשבה רצינית לבחירה.
עצם התחושה שבחרת נכון, הינה תחושה חשובה שעוזרת לכונן את הערך העצמי ועשוייה לסייע לא מעט בתהליך עצמו בעתיד.
