מאמר זה סוקר את תהליך ההכשרה הפורמלי בפסיכותרפיה, ואת מסגרות לימודי פסיכותרפיה וההעשרה הספציפיות העומדות בפני אנשי המקצוע לאחר סיום חובות הלימודים וההתמחות המקצועית.
באופן רחב, ניתן לחלק לשניים את ציבור המתעניינים לעבור לימודי פסיכותרפיה:
- לימודי פסיכותרפיה עבור המתעניינים באפשרות לעסוק בפסיכותרפיה כמשלח יד בעתיד, וורוצים לתכנן את מסלול הלימודים שלהם באופן הנכון ביותר הן מבחינת שוק העבודה והן מבחינת יכולותיהם ונטיותיהם האישיות.
- לימודי פסיכותרפיה עבור אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שעברו תהליך למידה פורמלי והינם מוסמכים כבר לעסוק בטיפול פסיכולוגי, אך מעוניינים לעבור לימודי פסיכותרפיה על מנת להעמיק את השכלתם מעבר ללימודים שעברו בתהליך הכשרתם כאנשי מקצוע, או לחילופין לרכוש לעצמם מומחיות וספציפית באחד מתחומי הטיפול הנפשי או באחת התיאוריות הפסיכואנליטיות.
לימודי פסיכותרפיה - מסלול הכשרה לעיסוק בפסיכותרפיה כמשלח יד ברשיון ממשלתי
אנשי המקצוע המורשים כיום לטפל טיפול פסיכולוגי, כהגדרתו הפורמלית, הינם פסיכולוגים קלינים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים שעברו הכשרה מתאימה ע"י לימודי פסיכותרפיה. בנוסף, קיימת מומחיויות פורמליות נוספות בתחום הפסיכולוגיה המיועדות לטיפול באוכלוסיות ספציפיות כמו פסיכולוגיה חינוכית, שיקומית, התפתחותית, תעסוקתית ועוד. בשנים האחרונות מתווספים למקצועות הטיפול הפסיכולוגי לסוגיו, גם מקצועות הטיפול בהבעה (טיפול באמנויות, מוזיקה, תנועה וכו'), בהם עוברים תהליך ממושך של הכשרה מקיפה ועומדים בדרישות פורמליות המאפשרת להם לעסוק בתחום טיפול פסיכולוגי בשיטות יחודיות אלה.
תהליך ההכשרה והלמידה של איש מקצוע המוסמך לעסוק בתחום טיפול פסיכולוגי כהגדרתו על פי חוק, הינו ארוך ומצריך שנות לימוד אקדמי רבות, שאחריהן נדרש תהליך של התמחות תחת פיקוח פורמלי האורך אף הוא מספר שנים. בסיכום כולל מדובר בתהליך של כ- 10 שנות הכשרה מקצועית.
מסלול ההכשרה של פסיכולוג קליני למשל, מתחיל בלימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה ואחריהם תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. בסיום הפרק הזה של המסלול מורשה המטפל לעסוק בפסיכותרפיה תחת פיקוח ואך ורק במסגרות ציבוריות מוכרות על ידי משרד הבריאות -בתי חולים ומרפאות לבריאות הנפש.
לאחר 4 שנות התמחות בחצי משרה במוסד ציבורי מוכר, ניגש המועמד לבחינת התמחות הכוללת ידע תיאורטי וקליני בפסיכותרפיה ופסיכודיאגנוסטיקה (תורת האיבחון הפסיכולוגי). לאחר שעמד בהצלחה בבחינה, הוא נרשם כמומחה בפסיכולוגיה קלינית בפנקס הפסיכולוגים, ומקבל מספר רישיון המאפשר לו לעסוק באופן עצמאי (ללא פיקוח והדרכה) בכל סוגי הפסיכותרפיה, לפי רצונו והעדפותיו האישיות.
מסלולי לימודי פסיכותרפיה והכשרה של פסיכאטרים ועובדים סוציאלים שונים במקצת, אך דומים מבחינת משך הזמן הנדרש בסופו של דבר עד להשלמת המסלול ועד לרכישת ידע שנחשב מספיק בכדי לעסוק באופן עצמאי בפסיכותרפיה ללא פיקוח צמוד של מדריך.
לימודי פסיכותרפיה - תוכניות והשתלמויות לאנשי מקצוע לאחר סיום לימודיהם הפורמליים
תוכניות לימודי פסיכותרפיה, המוצעות כיום על ידי האוניברסיטאות הגדולות ועל ידי גופים פרטיים, אינן מהוות חלק אינטגרלי מחובות ההכשרה של פסיכותרפיסטים. זו נקודה חשובה שכדאי להתעכב עליה - "בתי הספר עבור לימודי פסיכותרפיה", כפי שנקראו בעבר תוכניות לימודי פסיכותרפיה וההשתלמויות לאנשי מקצוע, אינן תוכניות לציבור הרחב המעוניין לרכוש את מקצוע הפסיכותרפיה ולעסוק בו כמשלח יד. תוכניות אלה אינן נותנות כיום רשיון כלשהו לעיסוק מקצועי, אלא מהוות העשרה מתוך בחירה ועניין של אנשי מקצוע המעוניינים להעמיק את ידיעותיהם.
בעתיד, אם וכאשר תתיישם כוונת הכנסת לחוקק את "חוק הפסיכותרפיה", קיימת סבירות כי לימודי פסיכותרפיה אשר היום הינם בבחינת השתלמויות לאנשי מקצוע מתוך בחירה, יהוו חלק מחייב ובלתי נפרד מהרשיון הפורמלי לעסוק בטיפול נפשי.
כיום, על כל פנים, תוכניות לימודי פסיכורפיה המוצעות על ידי האוניברסיטאות וגופים שונים נוספים, הינן מסגרות לימודיות מקצועיות רציניות ומעמיקות ביותר, בנות שלוש שנות לימוד ולעיתים יותר, המעניקות ידע קליני ותיאורטי רב וחשוב, מעבר לנלמד במסלולי היסוד של ההכשרה הרשמית אך אינן משמשות כרישיון או הסמכה כלשהי לעיסוק מקצועי, למי שאין ברשותו רשיון כזה.
תוכניות לימודי פסיכותרפיה הותיקות ביותר לאנשי מקצוע, הינן בדרך כלל התוכניות האקדמיות, שמפעילות האוניברסיטאות השונות.סיטאות השונות.
בינהן תוכנית לימודי פסיכטרפיה של אונ' תל אביב (במסגרת ביהס לרפואה) של אוני'בר אילן (במסגרת ביהס לעבודה סוציאלית), תוכנית הכשרה בפסיכולוגיה פסיכואנליטית המתקיימת בבה"ח גהה, תוכניות לימודי פסיכותרפיה של אוני' חיפה, של האוני' העברית בירושלים ובמכון מגיד, מיסודה של האוניברסיטה העברית, , תוכנית לימודי פסיכותרפיה בסמינר הקיבוצים ובמסגרות אקדמיות נוספות.
רוב התוכניות של לימודי פסיכותרפיה במסגרות האקדמיות הינן תוכניות יסוד, דהיינו מכסות טווח רחב יחסית של שיטות ותיאוריות ואינן יחודיות יפיות לתיאוריה אחת או לסוג אחד של טיפול או תיאוריה. לצרכים ספציפיים יותר של לימוד פסיכורפיה בגישה יחודית אחת, קיימות גם תוכניות לימודי פסיכטרפיה המיועדות לבוגרי תוכניות היסוד האקדמיות, כמו למשל תוכנית לימודי פסיכותרפיה הארבע שנתית בפסיכולוגיית העצמי שמפעילה אוניברסיטת תל אביב לבוגרי תוכנית היסוד של לימודי פסיכורפיה.
במקביל, קיימות גם תוכניות יסוד של לימודי פסיכורפיה המתרכזות בשיטת טיפול או בתיאוריה אחת, ומופעלות על ידי אנשי מקצוע בכירים באופן עצמאי, כמו תוכנית לימודי פסיכותרפיה של מרכז ויניקוט בישראל, תוכנית לימודי פסיכותרפיה שמפעיל האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי, ועוד תוכניות לימודי פסיכותרפיה רבות ושונות הנותנות מענה לצרכי למידה ספציפיים וממוקדים יותר.
נחיצותם של לימודי פסיכותרפיה בגישת פסיכולוגיית העצמי
פסיכולוגיית העצמי שהגה הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט, הינה אחת התיאוריות המודרניות (ואולי בעצם הפוסט-מודרניות) ביותר, בתוך הזרם הפסיכואנליטי.
יא מהווה המשך טבעי לגישות התיאורטיות והקליניות שקדמו לה מאז ימיה הראשונים של הפסיכואנליזה בתקופתו של פרוייד, אך עם זאת, מציעה חידושים רדיקליים ביותר בהבנת נפש האדם.
חידושים אלה, יחד עם הנגיעה היחודית של פסיכולוגיית העצמי בשאלות של רוח האדם המצוייה מעבר להבטיו האישיותיים-נפשיים, כל אלה לא רק "מצדיקים" הכשרה מקצועית מקיפה אשר תתן מענה לצרכי המטפלים בגישה זו, אלא למעשה כמעט בלתי אפשרי לקיים פרקטיקה טיפולית המבוססת באופן מובהק על פסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי, מבלי לעבור לימודי פסיכותרפיה מקיפה ומתמשכת, אשר תומכת ומאפשרת את העשייה הטיפולית ברוח זו- עשייה, שמטפלים רבים מוצאים אותה מורכבת ותובענית במיוחד עבור המטפל, גם אם בעלת יתרונות עצומים עבור המטופל.
האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי, אשר הוקם לפני למעלה מעשור על ידי קבוצה קטנה של מטפלים קוהוטיאנים, הפך בשנים האחרונות לאיגוד משמעותי מאד הן מבחינת מספר חבריו והן מבחינת הקף פעולותיו המקצועיות. כיום הוא מאגד למעלה מ-100 אנשי מקצוע רשומים ועוד רבים אחרים המשתתפים בפעילויות המקצועיות שיוזם האיגוד ואשר מטרתן לאפשר את העיסוק המורכב בפרקטיקה קלינית זו שמציעה פסיכולוגיית העצמי.
לימודי פסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי לציבור בעלי המקצוע
ישום הפרקטיקה של פסיכולוגיית העצמי, דורש מהמטפל לא רק ידע תיאורטי מעמיק, אלא בעיקר סוג יחודי של נוכחות טיפולית, אותה ניסח קוהוט כ"היות זולתעצמי".
הדרישה מהמטפל הקוהוטיאני להוות זולתעצמי, משמעותה המעשית היא עמדה אמפתית מוחלטת ללא פשרות, המבוססת על ההכרה בצורך של המטפל לרוקן את עצמו כביכול מעמדותיו הסובייקטיביות כדי להכיל באופן מלא את הווייתו של המטופל.
דרישה מרכזית זו, אופיינית אך ורק לפסיכולוגיית העצמי, ולמרות שגם תיאוריות אחרות עושות שימוש במושג האמפתיה, הרי שלא באופן הגורף והבלעדי שעושה זאת פסיכולוגיית העצמי.
הדרישה המובהקת מהמטפל לוותר לחלוטין על עמדה שיפוטית כלפי המטופל כדי להוות עבורו זולתעצמי, אינה דרישה קלה להשגה, בלשון המעטה, וזה רק כדי לסבר את האוזן ולא במעט באשר למורכבות הטיפול הפסיכולוגי בגישת פסיכולוגיית העצמי, גם עבור מטפלים בכירים ובעלי ניסיון מקצועי רב.
כיון שכך, ניתן לומר שהיכולת לשמר לאורך זמן עמדה קלינית ברוח פסיכולוגיית העצמי, מצריכה גם המצאות במסגרת לימודית הדרכתית קבועה, כמו למשל מסגרות לימודי פסיכותרפיה הרבות שמציע האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי, המאגד פסיכותרפיסטים קוהוטיאנים החשים שותפות לדרך מקצועית שהיא הרבה יותר מאשר תפיסה תיאורטית, והיא במידה רבה גם אידאולוגיה ואורח חיים.
אתגר נוסף שפסיכולוגיית העצמי מציבה בפני ציבור המטפלים הוא הניסיון לישם גישה תיאורטית ופרקטית שבמקור נוסדה על ידי קוהוט כשיטת טיפול פסיכואנליטית לטיפול ביחיד, גם לטיפול במערכות מורכבות יותר כמו זוגות, הורים וילדים, משפחות, מערכות חינוך ואירגונים.
עיקרו של האתגר נעוץ בעובדה שמחד, פסיכולוגיית העצמי מתאימה מאין כמוה לטיפול במצבי קונפליקט מאחר והיא מבוססת על הרחבת היכולות האמפתיות המהוות תנאי בסיסי לכינונו של מצב הרמוני בתוך מערכת בין אישית, קטנה כגדולה, ומאידך, המטפל בגישת פסיכולוגיית העצמי מצוי לעיתים קרובות בדילמה פרקטית, כיצד להיות בעמדה אמפתית בו זמנית כלפי שניים או יותר "מטופלים", הנמצאים לעיתים קרובות בקונפליקט או בעימות זה עם זה.
מכיון שכך, יש חשיבות רבה לאפשרות של אנשי מקצוע המטפלים בגישת פסיכולוגיית העצמי, להשתתף באופן קבוע במילייה מקצועי ברוח תיאוריה זו. מילייה יחודי כזה, מהווה, בנוסף לליווי מקצועי שוטף המתקיים בכל הגישות הטיפוליות באשר הן, גם סוג של זולתעצמי לפיתוח ושכלול הצמיחה האישית והיכולות האמפתיות של המטפל.
