להצטרפות אנא הקלד/י את כתובת הדואר האלקטרוני שברשותך:
הרהורים על על דואליות וא-דואליות : ההכרח לחלק מול המשאלה לאחד
בבואנו להתבונן בניסיון המתמשך לשלב "מערב" ו"מזרח", כדאי להתייחס למילים הכתובות האלה כעל מבנים יצוגיים בלבד, המשמשים לתיאור מיכלולים מסויימים של מחשבות, אמונות ותפיסות חיים אותן אתאר מייד.
מיכלולים תרבותיים אלה, יוצרים ומשקפים בו זמנית שתי הוויות חיים שונות , שני מצבי תודעה אחרים בתכלית:
בעיני, הריקוד המורכב בין המצבים הללו, והתנועה החופשית של מעבר בין מצבי התודעה השונים הם אחת ממשימותיו הנפשיות הגדולות ביותר של האדם , ומושא מרתק להתבוננותם של חוקרי הנפש.
לפיכך, מה שמכונה "מזרח " ו"מערב" כאן, הינו אך ורק מבנה לשוני המבקש להיות קיצור דרך אל איכויות קיום שונות המצויות בכל מקום על פני כדור הארץ .
אמנם לא ניתן להתכחש לכך שהמחשבה המכונה "מערבית" אכן שכיחה יותר בארצות המצויות באזור המערבי של הגלובוס, לעומת המחשבה ה"מזרחית" השכיחה יותר באזורים אחרים, אך שכיחות סטטיסטית זו היא אך ורק תולדותיה של שרשרת אירועים והתרחשויות היסטוריות שהתרחשו במקרה באזור מסויים, לעומת שרשרת התרחשויות אחרת שהתפתחה במקום אחר.
מיותר לומר את המובן מאליו, ובכל זאת אזכיר שאין שום דבר בצד המערבי של הגלובוס שהוא שונה מזה שמצוי בצידו המזרחי.
גם החלוקה הגיאוגרפית עצמה, לעולם היא יחסית וחלקית בלבד.
כמוה ככל החלוקות וההמשגות המבניות באשר הן.
וכאן אני מבקשת ברשותכם לפתוח מעין סוגריים , ולהוסיף הרהור קטן על אודות השפה ועל המילים בהן אני משתמשת ברגע זה, וכולנו משתמשים בהן כמעט בכל רגע מחיי העירות שלנו, בין אם בדיבור ובין אם במחשבה בלבד.
זהו הרהור קטן ונוגה על הצורך האנושי להשתמש במבנים לשוניים שרירותיים, אשר נידונו להיות אך ורק בבואה של הדבר שהן מבקשות לומר, ולעולם לא הדבר עצמו.
ובכל זאת, למרות שהמילים הן לעולם יחסיות וחלקיות לעומת החוויה שהן רוצות לתאר שהיא שלמה ומוחלטת,
למרות שהן גוזרות עלינו לעולם להישאר עם יותר משמץ של אי הבנה מכאיבה בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין יקירינו,
הרי שהן גם הגשר בעזרתו ניתן לגשר על פער אי ההבנה הזאת, ובאמצעותו ניתן לרפא את כאב הניפרדות ואת הבדידות האנושית הנולדת ממנה.
אם המילים מפרידות בין החוויה לבין החווה אותה, בין העצמי לבין האחרים הסובבים אותו ,
הרי שהן בו זמנית גם הגשר המופלא אשר ניתנה לנו הזכות להשתמש בו, כדי לנסות ולכונן מחדש בעזרתו את השלמות הראשונית והטבעית הזאת:
את השלמות של החֹווה יחד עם החוויה , ושל העצמי יחד עם הסובב אותו.
הניסיון לכונן מחדש את השלמות הטבעית הזאת, המצויה מעבר לחלוקות הלשוניות והאחרות שאנו נידונים לחלק את עצמנו ואת העולם בשל הצורך שלנו בתחושת השליטה אשר מביאה עימה ההמשגה , מצוי בלב התכוונותי.
מזרח מערב
מבנה זרימה
צורה מהות
חומר רוח
לעשות להיות
הכרה תודעה
דואליות אחדות
הפצעה התמוססות
המילים מזרח ומערב בהקשרן הנוכחי אם כן, הן סוג של קיצור דרך אל מהות כוללנית של שתי איכויות קיום שונות, שספק אם מילים, רבות וטובות ככל שיהיו, יוכלו לתארן באופן מדוייק.
אילו הייתי רוצה להמיר אותן במילים אחרות, יכולתי להמירן למשל במילים : "מבנהומהות", "צורהותוכן" , "חומרורוח", ושאר זוגות מילים יצוגיות, אותן הייתי מבקשת להצמיד יחד , כדי להדגיש שגם אם לצורך הלימוד הדידקטי אין לנו ברירה אלא להפריד את השלם למרכיביו, הרי שההויה עצמה לעולם אינה מערבית או מזרחית, וגם לא רוחנית או חומרית.
ההוייה עצמה היא לעולם שלמות אחת המצוייה בכל.
ויונה וולך בשיר "עוד בורגני", ספק מתריסה ספק מפצירה בנו:
.. בוא נגמור אני אומרת לך
עם העניין הזה,
כמה שתחלק את העולם לשניים
הוא, העולם, יחלק אותך לשניים בחזרה."
אבל קל לדבר על אחדות ועל הבעייתיות שבחלוקת העולם לשניים, וקשה הרבה יותר לחיות ולחוות את השלמות הזאת.
ומכיון שכדי ללמוד, אין מנוס מחלוקה מושגית חרף כל חסרונותיה, לפניכם חלוקה המתמצתת את עיקרי ההבדלים בין מחשבה מערבית לבין מזרחית
