העצמי המיבני ומאפייניו לפי קוהוט
 

א. התפתחות שלבית תהליכית לקראת לכידות-

1.העצמי הוירטואלי הקדם לידתי

2.העצמי הגרעיני (פוטנציאל מבני מולד)

3.גיבוש מבנים התפתחותיים ומפצים

4.קוהסיביות (של מבני העצמי).

מבנים התפתחותיים נוצרים כתוצאה מהפנמה ממירה של זיקת זולתעצמי מתמשכת .
כאשר יש הפרעה בזרימה ונתק במטריצה זולתעצמי- עצמי, נוצרת חוויה של כשל אמפתי, המעורר תגובות זעם בדרגות שונות של חומרה –
אם הכשל נסבל, העצמי יצור "מבנה מפצה", למשל יכולת הרגעה עצמית באמצעות דיבור, שיר, מחשבה ועוד. המבנה המפצה, מטליא את החור שנוצר במטריצה עצמי- זולתעצמי, ושומר מקום לחידוש הקשר.
אם הכשל היה בלתי נסבל מסיבות שונות, העצמי אינו מסוגל ליצור מבנה מפצה, ואז נוצר מבנה הגנתי בצורת ויתור על המטריצה ונסיגה ממנה. במקרה כזה, אנו מדברים על טראומה- בתאוריה הקוהוטיאנית הטראומה היא תמיד קטיעה בלתי נסבלת של המטריצה, המאיימת בריסוקו של העצמי.

ב. ההשקעה הנרקיסיסטית בעצמי- ערוץ אנרגיה נפרד ויחודי.
בשונה מתיאוריות פסיכואנליטיות קודמות , פסיכולוגיית העצמי רואה בזיקתו האנרגטית של האדם אל עצמיותו המפציעה דרך יחסיו עם העולם, מהות חיונית ומקורית ולא נסיגה הגנתית בפני כאב הכרוך בכישלון יחסי האובייקט. ערוץ ההשקעה האנרגטית (הליבידינלית) באובייקט מתקיים במקביל לערוץ ההשקעה הנרקיסיסטית בעצמי.

ג.מושג האמפתיה והעמדתו בלב התיאוריה ככלי אינפורמטיבי בלעדי-
בשונה מתיאוריות אנליטיות קודמות הנשענות במידה רבה על קונספציות מושגיות מטרימות, מציעה פסיכולוגיית העצמי מעבר מהתבוננות חיצונית של המטפל "על" המטופל להתבוננות תחושתית וחוויתית משותפת, כסוג אחר של "ידיעת הנפש".
יכולתנו להקשיב הקשבה אמפתית אינה הקשבה מתוך "הזדהות", וגם לא מתוך "הזדהות השלכתית", אלא מתוך זיהוי מדוייק ורגיש של חוויה הנמצאת בחדר והמטופל אינו מסוגל לתת לה שם ונוכחות בתוכו- הן מחמת אי הידיעה של השם, והן מחמת סיבות אחרות הקשורות בפיצול הורטיקלי ובפיצולים אחרים של הנפש

ד.מושג המזיגה (merger) , ואבחנתו הקריטית מהמושג הפסיכואנליטי "יחסים סימביוטיים", המעוגן בתאוריות יחסי אובייקט.
דגש על החוויה האחדותית של ביטול גבולות הניפרדות הקרוייה merger (בתרגומו של אלדד אידן וכהצעתו של רענן קולקה- "מזיגה" בעברית ), כחוויה של חיוניות ותחושת שלמות העצמי.
יש בה איכות מבריאה במקרים של פציעת העצמי כתוצאה מכשל אמפתי של הסביבה, ולפי קוהוט היא המקור הבראשיתי להיבראות העצמי. יכולתו של התינוק/ילד/מטופל שלא להבדיל עצמו כניפרד מהזולתעצמי,היא יכולת הבונה עצמי בריא בטוח ובעל ערך תקין.
תחושת מזיגה זו אינה סימביוזה, שכן אין כאן "טפיל ופונדקאי" המקיימים מערכת יחסים "לא בוגרת", עד אשר יהיה מסוגלים להינתק זה מזה. על פי קוהוט, חווית השלמות האחדותית עם הזולתעצמי היא המפתח לתחושת קיום וערך בעולם, המפתח לתחושה של שלווה ורגיעה בתוך הקיום הענק הסובב אותנו, אשר הזולתעצמי מייצג אותו.
עם זאת, במשך ההתפתחות, מתעצבת חווית המזיגה הארכאית הזאת , והופכת לחוויה בעלת איפיונים בוגרים כמן למשל היכולת למשוקעות והתמסרות באחר או בחוויה "חיצונית" כלשהי, אך לעולם אינה נעלמת (אלא כמובן במקרים של פתולוגיה של העצמי)

ה. התפקיד הכפול של הזולתעצמי בתוך מטריצת ההזנה- העצמי הביפולרי
חומרי ההזנה של העצמי זורמים באמצעות הזולתעצמי בשני צירים ראשיים - ציר המירורינג וציר האידאליזציה-
בהתפתחות המוקדמת של העצמי ובהעברת זולתעצמי המתרחשת בתוך היחסים הטיפוליים, יש זרימה תקינה של זיקת ניראות. האמביציה נוצרת כתולדה של ההתפתחות התקינה בציר זה.
ציר האידאליזציה בתאוריה הקוהוטיאנית- חשוב להבחין בין אידאליזציה הגנתית, כפי שמתוארת אצל קליין ואחרים, לבין אידאליזציה קוהוטיאנית כחומר הזנה חיוני ומקורי לעצמי המתפתח. ציר זה הינו האחראי בלעדית ליכולת לרגיעה נפשית.
היכולת לערכיות נוצרת כתולדה של התפתחות תקינה בציר האידאליזציה.

ו. היחסים הפנימיים שבין המירורינג והאידאליזציה-
"קשת המתח" בין שני הקטבים, כמדד אפקטיבי ליכולת המימוש העצמי של האדם.
היכולת הנפשית לפיצוי משלים בין שני הצירים, מושג ה"תאומות" .
היכולת לזהות בטיפול את שלוש האיכויות הללו (מירורינג, אידאליזציה ותאומות) בתוך זיקת העברת זולתעצמי.

ז. כשלים אמפתיים של המטפל- סכנה להמשך הטיפול או הזדמנות לריפוי ?
הכשל האמפתי מסכן את שלמות המטריצה .
שני סוגי עיבוד של כשלים אמפתיים בטיפול- 1. חקירה והבנה הדדית של מהות הכשל בהווה וחידוש המטריצה האמפתית בתוכה ימשיך העצמי להיווצר. (שלב ההבנה) . חקירה והבנה הדדית של הכשל ההווי, יחד עם הבנת זיקתו לכשל הטראומטי ההיסטורי שהוליד את התפתחות (שלב הפירוש)
עיבוד זה של הכשל אשר מערב גם עמדה פרשנית, נעשה רק בשלבים מאוחרים יחסית , בשונה מעמדת תיאוריות יחסי אובייקט, השמות במרכז העשייה הטיפולית את הפירוש הגנטי-היסטורי של העברה השיחזורית . הפרשנות הקוהוטיאנית מתבצעת אל מול הפיצול הורטיקלי (פיצול הגנתי של החוויה בהווה), ואל מול הפיצול ההוריזונטלי (ברובד הגנטי היסטורי הקשור בעבר ובלא מודע )

כל הזכויות שמורות ©.