המפגש בין פסיכולוגיה וחינוך לאורך השנים הוא מפגש מורכב ומעניין מאד. למרות הדמיון, קיימים הבדלים לא מעטים, אשר לעיתים מסבכים מעט את ההרמוניה הטבעית ואת שיתוף הפעולה בין שתי הדיסציפלינות המשלימות הללו. להלן מספר נקודות עיקריות של דמיון ושוני :

1. שתי הדיסציפלינות מעוניינות ללמוד ולהבין תהליכים מנטאליים על מנת לקדם התפתחותם. שתיהן עוסקות בהבנת תפקודן של הפונקציות הנפשיות הבסיסיות קרי קוגניציה, רגש והתנהגות.
2. הן הפסיכולוגיה והן החינוך, עוסקים בהשפעות המפגש ההדדי בין נפשו של הפרט לבין החברה .

3. שתי הדיסציפלינות הללו מבקשות לנסח ולהמשיג בצורה ברורה ככל האפשר את הגבול בין תקינות לבין אי תקינות, בכל אחת משלוש הפונקציות הנ"ל- קוגניטיבית רגשית והתנהגותית. מטרת ההמשגה של אי תקינות הינה הניסיון לטפל בה ולהפחיתה.

4. כל אחת מהדיסציפלינות, מתבוננת בשאלות הללו מזווית ראייה דומה ושונה גם יחד. דומה שההבדל הבולט ביותר הינו בשאלת גודלה של אותה זווית התבוננות : בעוד הפסיכולוגיה, במיוחד הפסיכולוגיה הקלינית, מתבוננת בנפשו של הפרט במעין זכוכית מגדלת ומבקשת לנתח ולעיתים להפריד בין הפרט לבין ההשפעות הסביבתיות הפועלות עליו , הדיסציפלינה החינוכית מרחיבה את זווית הראייה שלה ומתבוננת ביחיד כחלק אינטגראלי של המערכת ותפקודיה השונים.

5. הבדל נוסף ומהותי בעיני, הוא ההבדל בין הנחות היסוד של שתי הדיסציפלינות בדבר השפעותיה של המערכת החברתית על נפשו של היחיד. בעוד הראשונה מבקשת במקרים רבים להפריד בין ההשפעות הנצברות של סוכני הסוציאליזציה (הורים ומורים) על נפשו של היחיד, ופעמים אף מבקשת לנסות ולהפחית אותן , מתוך הנחת יסוד שקיימת השפעת יתר העלולה להזיק לנפש ולכפות עליה קבלה מאולצת של דפוסים חברתיים, השנייה מתייחסת לתהליך הסוציאליזציה בכלל ולהשפעות מערכת החינוך בפרט, כתהליך חיובי בלבד ,אשר תוצאותיו הינן תמיד רצויות ,לפרט ולמערכת גם יחד.

 
6. שתי המערכות מכירות בפער שבין הצרכים האינדיבידואליים של היחיד לבין צרכי המערכת החברתית ו/או החינוכית. שתיהן מכירות בכך שהצרכים האינדיבידואליים נמצאים פעמים רבות באי הלימה עם המבנה של המערכת החברתית לתוכה נולד היחיד, או אליה נשלח לצרכי למידה וחיברות כזה או אחר. אלא שבעוד המערכת החינוכית מבקשת לנסות ולהשפיע השפעתה המיטיבה על נפשו של היחיד מתוך תקווה ואמונה שהפנמת ההשפעה הזו תפחית את חוסר ההלימה בין היחיד והמערכת, הפסיכולוגיה (בעיקר הקלינית, כאמור), מבקשת לטפל באותו חוסר הלימה יסודי שבין הפרט לחברה, על ידי מתן חופש ורשות ליחיד להסיר מעליו לפחות חלק מדרישותיה של המערכת בתוכה הוא מצוי.

יש לציין כי בהתייחסויות למושג "מערכת", נכללים יחד כל סוכני החיברות באשר הם- קרי הורים, מורים, בני קבוצת הגיל ועוד. בדבריי עד כה, אין הפרדה בין השפעת המשפחה על נפשו של היחיד, לבין המערכת הבית ספרית כסוכנת של השפעה כזו.
מנקודת המבט הפסיכולוגית העוסקת בנפשו של היחיד, כל המערכות החברתיות משפיעות, מעבר להבדלים הספציפיים ביניהן, באופן דומה ובאמצעות מנגנונים דומים. התועלת והנזק לנפשו של היחיד ,הנגרמות כתוצאה מהשפעתה של מערכת חברתית באשר היא - דומות.