על הקשר בין פסיכולוגיית העצמי, בודהיזם ונושאי לימודי פסיכותרפיה
פסיכולוגיית העצמי היא תיאוריה אשר נוסדה על ידי היינץ קוהוט במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, הכניסה שינויים רדיקליים במהלך לימודי פסיכותרפיה, ושינתה את מראה פניה של הפסיכואנליזה, אשר עד אותה תקופה, התבססה כמעט באופן בלעדי על הנחות היסוד התיאורטיות של פרוייד וממשיכיו.
במסגרת פסיכולוגיית העצמי, ההתבוננות באדם אינה כמי שעברו יוצק את גורלו בתבנית חתומה המשפיעה על כל חייו, אלא כמי שאינו חדל לעולם לשאוף למימוש עצמי ולמיצוי הפוטנציאל הגרעיני שלו.
מרכז ההויה בפסיכותרפיה של פסיכולוגיית העצמי הינו בהווה ,דהיינו באפשרות של המטפל להוות עבור המטופל זולתעצמי, מי שמציע עצמו בהווה ככלי שרת של מטרה אחת- המשך התפתחותו וצמיחתו הבריאה של המטופל.
למרות הנחת היסוד המשותפת לכל התיאוריות הפסיכואנליטיות בדבר התפתחות נפשית שנפגעה או נעצרה בעבר, עקב טראומה או טראומות, פסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי , בדומה לפסיכותרפיה בודהיסטית, אינה מתמקדת בעבר אלא בהווה.
הבט יסודי נוסף המשותף לשתי הדיסציפלינות הינו הדגש על העצמי כמרכז חוויה, כאשר הדגש בשתיהן הינו על הסובייקטיביות והרלטיביות , וויתור על "אובייקטיביות" ועל אמת אחת מוחלטת .
למעשה, מי שלוקח חלק במהלך לימודי פסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי ולימודי בודהיזם גם יחד, מוצא דמיון רב בתפיסה לפיה אינו ישות קבועה המתקיימת בנפרד מסביבתה, אלא להיפך, נמצאת בתלות הדדית איתה. ההתהוות המשותפת, מקבלת דגש מרכזי בודהיזם ובפסיכולוגיית העצמי גם יחד, זאת בשונה מתאוריות פסיכואנליטיות אחרות, המדגישות את עקרון הנפרדות.
כמו כן ישנו ויתור מוצהר על שיפוטיות ועל דיאגנוזה, וקבלת האמפתיה לא רק ככלי טיפולי אלא גם איבחוני.
בודהיזם, לימודי פסיכותרפיה בראי פסיכולוגיית העצמי
הקשר בין לימודי פסיכותרפיה בודהיזם הוא עמוק ורב גוונים, ומתחיל כבר בעצם הרצון ללימודים אלה, דהיינו בעניין בסיסי וסקרנות להכיר את נפש האדם, שאיפה לעזור להפחית סבל נפשי, ובאמצעות שיטות שונות לטפל במשברים, בהפרעות, במצוקות נפשיות וכו'.
השקעת עומק בלימודי פסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי ולימודי בודהיזם, מגלה כי בשתי הדיסציפלינות, הנתיב המרכזי להבנת נפשו של הזולת הינו ההתבוננות וההקשבה האמפתית בלבד.
השילוב של לימודי פסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי ולימודי בודהיזם הינו שילוב יחודי, משום שהוא מציע זווית התבוננות חדשה שאינה מצריכה בחירה בין שתי נקודות מבט שונות במהותן, אלא משלימות. במסגרת הדרכה של פסיכולוגיית העצמי הקשר שבין לימודי פסיכותרפיה מערבית לבין לימודי בודהיזם מתחדד ומתבהר, ויוצר מפגש מרתק והרמוני בין תרבויות ובין פילוסופיות שונות.
לימודי פסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי, במקביל ללמודי בודהיזם, מבהירים ומגלים ללומד את עומק הקשר המובהק בין מושג האמפתיה לבין מושג החמלה הבודהיסטי, כמו גם את הדמיון היסודי במושגים מקבילים נוספים. ועל כך- במאמרים הבאים.
